יום התכנסות לזִכרה של נועה אשכול;

יום עִיוּן בַעֲבֹר שנתַים למותהּ.

(סמינר הקִבוצים – ינואר 2010)

מנעמי פולני.

אשנב קטן לנועה אשכול

( – לא לְעׅנין כתב התנועה "אשכול – וַכמַן" אלא לבורְאָתוׂ)

נועה, חברה שלי – הורֶיהָ היו לה יקרים מכל. היתה נתקפת רגשנות כשהיתה מעלה את זִכרם. היא כִבדה כל מִשעול בִנתיבֵי המעשה שלהם. ראתה בהם תֹם כוָׇנָה, פשטות, צניעות = אנשי אמת. דוֺר הבונים.

(אני – אם רציתי באותו מעמד לחבֹר ולציֵן גם ממעלות ההורים שלי – אין כניסה! = הייתי נבלמת על המפתן: "מה להֲליכות יושבי העיר כאן; מה תרומתם כנגד אנשי החזון, הרוקמים…"  –  לא נטתה לאשר לי דריסת רגל). כך. = דוֺר האבות ואׂרחותיהם – זה לה 'אבן-היסוד' והם משוּקָעים עמוק עמוק בחֻבָּה, ברגשנות ובאדיקוּת.

הרַגשנות הזו היתה, לעִתים, נׅמהֶלֶת בחֶמלה – כאשר היתה מספרת על ימים רחוקים, והיא נערה סרבנית, מרדנית, – ואין להשיב…

נועה אל תלמידֶיהָ – בלב גדוׂל!  סוכֶכֶת עליהם;  בכוָנה מלאה  אל כל אדם ואדם. בד-בבד: כוָנה נקִיָּה נצפֵית גם מאת התלמיד ..   כלפי חֺׂמר הלִמוּד, כלפי השוּתפִים לַלִמוּד וכאן אין וַתְרָנוּת! יש 'דּבְרוֺת'!! = כך עֲשֶה, וכך לא תַעֲשֶה.  (והכתב מַבְשִיל)  אנחנו, התלמידים, חִברנו 'עבודות' = רִקודים קצרים, על פי נושאים שהמורָה הורתה. כמו (זָכוּר לי) אברֵי הגוף: עבודה ל'כפות הרגלים' (הגוף כֻלוׂ, כמובן, לא ב"פוּס",  אבל הכַּפוׂת הן "הרקדניות הראשיות"); 'צעדים' כנושא; עבודה ל'אָגָן'; ל'ראש וצואר'.. ההוראה: לכתׂב את מהלך הרִקוד בשפה מדובֶרֶת, בעִברית. והִנֵה אנו – שלֺׂשה – מַתמידים, כבר קבוצת רִקוּד. רוקדים בהנאה וביִרְאָה, נועה רוקדת אִתנו. רִקודים יְפֵה–פִיִים, חִבּוּרים שֶלָּהּ: "חסידוׂת", "טִיוּל", "אביב" "סתָו" . . . .      והכתב מבשיל – מבשיל, מתגבֵש, ויש תלמידים; ויש מתמידים שמצאו כאן את חֶפְצָם, והחִבוּר אֵינו חָדֵל, רִקודים כבר נרשמים אל תוך ספרים . .      חִבורי הרִקוּד של נועה – כבר זמן שהם רְתוקים לנושאים שהם 'אבְנֵי הבִנְיָן' בַכתב, והכותרות יָעִידוּ: "מרוּבעים"; "֯90"; "סִדרה מִתְמעֶטֶת"; "מלאכים וזָוִיוׂת" = כותרות סמוּיוׂת. – לנו, הנבערים, הן לא תַנְבֵטְנה כל דִמוי צורני, אך הצְפִיָּה בַרוקדים, בַמְבַצעים, חושפת לעינינו חזיונות ממַגְנטים; מהלָכים, צוּרוׂת שֶ..ממש נָחתו משמַים! ממש!! חג לעַין. היׂפִי הזה . . היׂפִי הזה לא יכול היה להִבָּרֵא בלא 'הַכלי הזה' – כתב התנועה – לרִשוּם תכנית הרׅקוּד ומהלָכוׂ.

"כתב אשכול-וכמן" הוא כְתב נקי, צנוע וגדול בּאֲמִיתוּתוׂ. כִפשוטו!

המשענת שלו כל-כך פשוטה – שדוׂמֶה שכל אחד מאִתנו יכול היה לעלות על נוסחת-הרעיון – אבל בַתנאי האחד: שהיוׂזֵם יהיה טעון במִדת-    התׂם המשביעה ובנִקְיון המחשבה.  ועוד לוׂ תְנַאיצִ'יק חיוני: הוא אוהֵב  את 'זִמרת הגוף' ומִתְאַוֶה, מתוך כך, לִבְנות לה 'לָשון' = כתב תנועה.

– כן.