ביקורות רות אשל

  עפרה יהודאי שייכת לג'אנר תיאטרון פרינג', מוכרת לי מתוכניותיה הקודמות כיוצרת עם רעיונות בימוי מפתיעים. גם הפעם הפתיעה ברעיונות הבימוי שלה, כמו גם בהחלטה

  הדואט וחוזר חלילה נוצר ב-2018 ושייך ליצירות מחול שנוצרו בשנים האחרונות שעוסקות בתוגה הישראלית, בחלום ושברו. הדואט פותח וחותם בשיר מחר שכתבה והלחינה נעמי שמר.

  עם היפתח המסך הונחתה על הצופים מכת אנרגיה. היצירה On של עדי סלנט, כבר הייתה בפול ווליום והרקדנים שטפו את החלל בשיא המהירות. בין

  להקת ורטיגו שידועה בחשיבות שהיא מקדישה לנושא האקולוגי והחברתי, הקימה במסגרתה את "ורטיגו – כח האיזון", להקה בה משתתפים רקדנים ורקדנים נכים ובהנהלת חי

  את היצירה Amor  על פי קומדיה של לופה דה וגה הספרדי מתקופת הבארוק, החלה ליצור טימופייבה עוד לפני שהקורונה הגיעה אלינו. אין זה מקרה

  להקת המחול הריקודים הפרובינציאליים היא להקה בת זמננו מיקטרינבורג הגיע לארץ במסגרת פסטיבל מ. ארט שהוא הפסטיבל הגדול לתרבות רוסית עכשווית. הלהקה נוסדה בשנת

  זאת השנה האחרונה של מאטה מורי ואיציק גלילי מנהלים אמנותית את הרמת מסך, וחבל. דומני, שרק עכשיו האוצרות הטובה שלהם נותנת את מלוא פריה.

  היצירה עוסקת בנושא קשה של חברה לקראת אפוקליפסה. אין זה נושא מענג, כאשר את ההערכה והעניין אפשר למצוא במקצועיות הבוהקת ובפתרונות האמנותיים. הייתי קוראת לחלקה

  היצירה החדשה של להקת אבשלום פולק נוצרה בשיתוף פעולה עם הסופרת דורית רביניאן ומספרת את סיפור "העננה ושמה רננה" שהיא יוצאת דופן, "ומעדיפה לשוט

  הקושי של פרידה ממפעל חיים, או ממקום שבו התקיים מפעל חיים, מוליד לעיתים יצירה בפני עצמה. זה סוג של סיכום, סוג של ריפוי עצמי

איך אתאר את היצירה הכל כך מיוחדת הזאת שיצרה בשמת נוסן שעוסקת באנרגיה שבגוף? הרבה אני כותבת על תנועה שניזונה מאנרגיה פנימית, או על גוף

אורין יוחנן מוכרת כרקדנית נהדרת, אמנית רב-תחומית, עם ראש "אחר". היא אמיצה עם מחייבות טוטלית למה שהיא עושה. היא כבר יצרה מספר יצירות מעולות ונועזות