יופי מטורף – להקת קמע/ “Peeld” מאת איציק גלילי/ “Cherry Pink and Apples Blossoms White” מאת גלילי/ עזרה אמנותית והעמדה: אליזבט ג'יביאט/”Nichts” מאת מרקו גזה/ מרכז סוזן דלל, 18.3.2019/ ביקורת מחול מאת רות אשל
לורנס אזונג'ה ועינב קרינגל ביצירתו של איציק גלילי Cherry Pink צילום של כפיר בולוטין

יופי מטורף – להקת קמע/ “Peeld” מאת איציק גלילי/ “Cherry Pink and Apples Blossoms White” מאת גלילי/ עזרה אמנותית והעמדה: אליזבט ג'יביאט/”Nichts” מאת מרקו גזה/ מרכז סוזן דלל, 18.3.2019/ ביקורת מחול מאת רות אשל

 

להקת קמע בניהולו האמנותי של תמיר גינץ העלתה תכנית מעולה ומגוונת  כאשר שם התכנית "יופי מטורף"  הולם אותה. היצירה”Peeld” של גלילי למוזיקה של Percossa מעלה על הדעת התכנסות של אנשים לצורך התגוששות משחקית עם כללים, יש בה אמירות ריקודיות בודדות  וקצרות של סולנים שרוקדים במרכז הבמה, כמו מהלך ב"משחק", ואלה נענות בתשובה מהירה וארוכה יחסית של הקבוצה. רקדנים ורקדניות ללא הבדל, במכנס טייטץ מהודק בצבע כחול מלכותי וחולצה קצרה פשוטה ורפויה כהה שעיצבו עמליה יקרי וגלילי. בתחילת היצירה, רקדנית בודדת נכנסת לבמה כבודקת שהשטח פנוי ואחר שהסתיימה ההתרחשות הקבוצתית , בסיום הריקוד, רקדנית בודדת נותרת כמו לוודע שלא נותרו עקבות למה שראינו. אנו הקהל, זכינו להציץ במה שאולי לא מורשה לאחרים והתאורה היפה של שי יהודאי היא חסכונית, בוחרת במינימליזם מה להאיר ומה להחשיך, כאשר הטייטץ המבריק קולט את האור ובוהק בצבעו במלוא יופיו, ואילו צבען של החולצות נשאר כהה, נבלע באפלוליות, מכונס בעצמו. יחד עם זאת, לעיתים היה קושי לרקדנים להקרין בימתית מבעד לאפלוליות.

זאת יצירה של קומפוזיציה של כוראוגרף מאסטר, כאשר מצאתי עניין ברב-קוליות של הקבוצה, כמו שכבות נעות זאת מתחת זאת, משנות את היחסים ביניהן, מתגייסות ורגישות בתנועה מתמדת להגיב לכללי המשחק. אין חדש בהרמוניה קבוצתית, ובכל זאת, הפעם היא צדה את עיני וייתכן שהיא קשורה למינון של חלוקת המשפטים התנועתיים, לתנועות הרחבות והברורות עם שימוש מועט במרחב ההתקדמות, אופן פירוק הקבוצה כאשר כל זאת תחום במיגבלה של להשאיר את כל הרקדנים על הבמה. לא הצלחתי לפצח את הקוד, אבל הקולות שהקבוצה הקרינה מקוריות.

Peeled מאת איציק גלילי, צילום של כפיר בולוטין

הדואט של גלילי “Cherry Pink” למוזיקה הקולומביאנית היא הנאה צרופה של ריקוד הומוריסטי שהוא חגיגה לדימיון המשתובב. לוריס אזונג'ה דקיק וגבוה, לובש מכנס שחור עם שלייטקעס, חולצה לבנה מעוטרת בפפיון ומרכיב משקפיים כדי להשלים את מראה של  בחור "חנון", ואילו עינב קרינגל היא קטנטונת, נמרצת, חצופה וסקסית. המפגש ביניהם עשיר בפתרונות כוראוגרפים מפתיעים.  יש שם נשיאות ותפישות לא שגרתיות כמו השימוש ברגל הארוכה של הרקדן כמיגלשה  והכל כמו שליפת פתרונות מתוך תיבת קסמים.

יצירתו של הכוראוגרף הגרמני מרקו גקה למוזיקה של קית ג'ארט וג'ימי הנדריקס מרתקת בשפה התנועתית שלה. גברים ונשים במכנס כהה מוגבה המשמש כמסד שנושא ומבליט את החלק העליון של הטורסו. סולם התנועות של  היצירה מתמקד בכפות ידיים רוטטות, שפע עבודות ידיים, שכמות וראש. בתחילת הריקוד הרקדנים עומדים מפוזרים על הבמה עם פנים לקהל כשהם מבצעים תנועות חוזרות ומהירות של האמה לעבר הפנים כאשר המרפק מקובע. ההעמדה והתנועה מקרינים טקסיות ומיסתורין. מי הם? מה הם רוצים לעורר ולהתניע? עלי כותרת של פרחים צבעוניים בצבע שלכת נשמטים מתוך כפות הידיים כעלים בשלכת. היצירה עשירה בדואטים מפתיעים של צירופי ידיים, תנועות קטנות היושבות על מסד של פלייה רחב ונדיב. כאשר בתוך הרטט הזה, כמו משק דבורים, פתאום רקדן מבצע אטיטיוד שבוהק בייחודו. הביצוע מדוייק ומקרין ברק. ונראה שמה שאנו רואים הוא פולחן לפרח ענק זהוב שלקראת סיום היצירה מגיח כמו מתוך חלום, ספק ניראה, ספק מוסתר מאחורי הבמה וגם עלי הכותרת שלו רוטטים.

הריקוד זוכה לביצוע משובח  של כל רקדני הלהקה ואלה הם: איילה אלפז, אדי ארוז קלאזל, לוריס אשונג'ה, ג'וני בוקשטיין, שגיא בללי, תום דויד, עלמה לאואר, לו לונדרה, רונה לרנר, פיטר סטאר, נעם עפרון, עינב קרינגל ואליוט תומפסון. בלטו במיוחד הגברים פיטר סטאר וולדיק פנסיוק.

 

סגירת תפריט