נעמי אלסקובסקי משוחחת עם רות אשל על גרטרוד קראוס (תל אביב, 10.2.1988)


נעמי אלסקובסקי הייתה סולנית בלהקות של גרטרוד קראוס.  הראיון התקיים בדירה של אלסקובסקי במרכז תל אביב. דירה קטנה עמוסה רהיטים וצילומים.  אישה גבוהה, כבר לא צעירה, פנים גדולות, שיער שחור ארוך. באותן שנים הייתה פעילה בתחום הציבורי והייתה אורחת קבועה בשנים הראשונות של פסטיבל כרמיאל בהן מבקרי מחול, עיתונאים ואמנים התארחו במלון כלנית.  שם פגשתי אותה מדי שנה, אכלנו ביחד ארוחת בוקר וניהלנו שיחות. אחר כך לא ראיתי אותה יותר.

איך נוצר הקשר עם גרטרוד?

 הגעתי לארץ מפרס שם למדתי בלט אצל מורה רוסיה. בארץ גרנו בחיפה. חיפשתי איפה לרקוד. למדתי קצת אצל ירדנה כהן אבל לא מצאתי את עצמי. ראיתי את האחיות אורנשטיין, דבורה ברטונוב, רינה ניקובה וגרטרוד קראוס. גרטרוד הייתה רקדנית גדולה, אמן גדול יוצר. רקדנית מבצעת אדירה עם טכניקה. פנומן פיזי עם מה שעשתה עם הגוף.

החלטת ללמוד אצלה?

 נסעתי לתל אביב. דפקתי על הדלת. לא ידעתי שהיא נמוכה כל כך. עיניים כחולות ענקיות. אצל כל המורות –  עד שלא  שילמתי לא יכולת להתחיל להיכנס ללמוד. היא אמרה: "בואי לשיעור של הלהקה".

 את זוכרת את השיעור הראשון?

אני מגיעה. אף אחד איננו. אין דיוק. לא גומרים בזמן ולא מתחילים בזמן. אין שעון. פתאום היא נכנסת. מכנסיים ארוכות. מותנית חשופה. מדברת גרמנית. הנושא היה אימפולסים קטנים בכל הגוף. השיעור נמשך שעתיים ויותר. אמרתי שאבוא פעם בשבועיים. היא ניסתה ליצור קבוצה בחיפה אבל קמו דברים נגד. גרטרוד לחצה על הורי שאעבור לגור בתל אביב ורצתה שאעשה רסיטל. הייתי רק בת  18.  הורי עברו לתל אביב וכעבור שנתיים נתתי רסיטל. בשעות הכעס הייתה מאד מפחידה.

 איך התנהלו השיעורים?

לגרטרוד לא הייתה שיטה. הייתה לוקחת נושא פיזי ומפתחת אותו, אחר כך מבחינה מוזיקלית, אחר כך בשטח, אחר כך מאותו נושא נוצר משפט גדול. אם חזרה על נושא – תמיד בצורה שונה. היא נתנה קורס כוריאוגרפיה בירושלים וכולנו באנו. נתנה משפט תנועתי. קבוצה אחת בעמידה, אחרת בקפיצות ואחרת על הרצפה. אמרה שכל קבוצה תכנס מתי שהיא רוצה. בסוף כל שיעור היתה כוריאוגרפיה לא רגילה.  כל שיעור הייתה חוויה והשראה למה שאפשר לעשות.

לפעמים  התחילה עם מוטיבים תנועתיים קטנים. הייתה מפתחת דרך כל הגוף. למשל, סיבובים, שמיניות, קפיצות.

על טכניקה עבדתם?

זה לא נכון שלא עבדנו פיזית. עשינו DEVELOPPE, פתיחות, מתיחות – אבל לא עמדנו ליד הבר.

מה היה  היחס שלה לבלט?

גרטרוד הבינה את חשיבות הבלט. בשלב מסוים אפילו הביאה מורה לבלט, את עדה גולדברג (טריינין). היא סיימה  מכון לבלט בלנינגרד ולמדה יחד עם [גלינה] אולנובה.

 זיכרונות  משלי: בשלהי שנות החמישים הזמינה גרטרוד את אנריק נוימן  ללמד בסטודיו שלה. נוימן היה רקדן  עם יכולת טכנית שלא הוכרה בארץ.  הוא היה  סולן שהגיע מפולין לארץ והיה "מורה כוכב" לבלט. נסעתי לתל אביב לקחת שיעור אצל נוימן. השיעור התקיים בסטודיו של גרטרוד שהיה ממוקם במרתף. סטודיו מאד קטן במושגים של היום. למעשה, חדר סלון בדירת מרתף קטנה. רצפת בלטות. בר לאורך הקירות ומראה. פתאום גרטרוד ניכנסה והצטרפה לעשות את השיעור.  פעם ראשונה שראיתי אותה. כל כך קטנה, כל כך רזה, עם תספורת "פוני" ועיניים ענקיות. פנים מוזרות.  היא נעמדה ליד הבר ועשתה את השיעור עם כולנו. היא הרימה ומתחה רגליים, כך סתם. נוימן לא העיר לה. נתן לה לעשות ככל העולה על רוחה. אי אפשר היה לתקן.  לא היה לה מושג על כללי הבלט, ואם היה לה, היא לא התכוונה לשמור עליהם.  אני,כתלמידה של ארכיפובה גרוסמן הקפדנית, הייתי מזועזעת. ארכיפובה זלזלה בקראוס, כמו בכל אמני מחול ההבעה , להוציא  חברתה הטובה דבורה ברטונוב. בעקבות אותו שיעור, לא יכולתי שלא להסכים עם ארכיפובה. בזמנו, לא ידעתי דבר על הגדולה היצירתית של קראוס ויכולתי לשפוט אותה רק דרך אותו שיעור שבמקרה הזדמן לי לראות אותה.

את זוכרת את ההופעות הראשונות איתה?

הופענו בתכנית "מחול ונגינה". הופענו הרבה, והיה קהל רב. כשנפתחה האופרה הישראלית העממית הלהקה הופיע שם. זאת היתה עבודה מקצועית עם משכורות. [המנצח מרק] לברי ידע שתוספת בלט לאופרות תהייה הצלחה ולפעמים הוסיף בלט  גם באופן מלאכותי. למשל, באופרה "הלנה היפה"  המלך מנילאוס מגיע לשאול ושם יש ריקוד של שדים. זה היה בלט עם הומור וחן. באופרה "הכלה המכורה" – ריקוד הקרקס היה דבר יוצא מהכלל.

איך יצרה איתכם?

גרטרוד עבדה כמו במאי. יושבת ואומרת: "אני רוצה את זה ורוצה את זה", ואנו היינו עושים אימפרוביזציה. למעשה בנינו את התפקיד לבד. היינו מאד יצירתיים. לרקדנים המוכשרים נתנה חופש גדול. היא כיוונה מה היא רוצה –  "לכי לפה, את זה אל תעשי….". עם הקבוצה בנתה מה שהיא רצתה אבל הסולנים בנו את התפקידים שלהם והיא כיוונה אותם.

איך עודדה אותך להופיע ברסיטל?

 היא רצתה שאעשה ערב משלי. עודדה, אבל אני הייתי צריכה לגלות יוזמה. כל כמה חודשים הייתי מראה לה ריקודים שיצרתי. הייתה אומרת:  "זה תעזבי..זה תישמרי…" רקדתי נושאים תנ"כיים: רות, הגר, תמר המתמרדת נגד העוול שנעשה לה… הזמנתי מוסיקה. פאול בן חיים כתב הרבה. השתמשתי גם במוסיקה מוקלטת.

מה קרה אחרי שהאופרה העממית התפרקה (1947)?

באופן דרמטי המצב נפסק. נוצר חלל ריק. הייתה פשיטת רגל כלכלית לאופרה. זאת הייתה אופרה נחמדה עם זמרים מצוינים והפקות יפות. לאחר שהאופרה התפרקה היה ניסיון קצר להחזיק את הקבוצה לבד, אבל גרטרוד לא יכלה לעמוד בזה כלכלית. אני הופעתי ברסיטלים – סה"כ 3 תכניות. אחר כך הייתי שנתיים באירופה,  וחזרתי. גרטרוד הוזמנה לעבוד במחנה ברנדיס בארה"ב והייתה נלהבת לנסוע.  המיפגש עם הטכניקה האמריקאים היה לה קשה. היא לא הסתדרה עם זה.

מה קרה אחרי שחזרת מאירופה?

 היה ניסיון לעבוד עם גרטרוד וזה לא הלך. לא הייתה מסגרת ולהקים מסגרת קבועה בלי תמיכה כספית זה היה בלתי אפשרי [ היא כאן מתייחסת לתיאטרון הבלט הישראלי]. היו דברים יפים אבל אנשים עשו טובות. היא לא יכלה לפעול ולכן חזרה לתת רסיטלים.  זה לא עשה רושם כמו הרסיטלים הראשונים שלה [בעבר]. אז רקדה את "אורח "מוזר", "אש", וודקה", "שמש","לילה" "הדיפלומטים" – אלה היו ריקודי הסולו הגדולים שלה. ב "שלומית" [הרסיטל האחרון שלה] זאת לא הייתה יותר גרטרוד הגדולה.

אחר כך את נסעת ללימודים לארה"ב. אצל מי למדת?

כן. הייתי כבר בת 30. באופן מודע לא הלכתי לגראהם. הלכתי לחוסה למון שהיה קרוב יותר אלי. יותר ריקודי ומוסיקלי. למדתי גם קצת את שיטת גראהם אבל לא אצלה. הלכתי ללמוד ב –NEW DANCE GROUP  אצל ג'יין דאדלי וסופי מאסלו.

 ומלים על אישיותה של גרטרוד?

לא היה בה סנוביזם אמנותי. לא הכל הלך מי יודע מה אבל היא נתנה מסגרת וזה נתן אפשרויות לעשות.

סגור לתגובות.