מוטיבים וסמלים במעשיות קדומות כהשראה ל"אגם הברבורים"/ הילית וסרברוט

כתב העת "מחול עכשיו" בעריכת ד"ר רות אשל
גיליון 23, ינואר 2013, עמ' 18-22
הוצאה לאור: תיאטרון תמונע

 

הבלט "אגם הברבורים" (Swan Lake), שמקורו במאה ה-19, הוא סמל לקלאסיקה איכותית העומדת במבחן הזמן. הבלט מוצג עד היום ברחבי העולם ומעניק השראה לגרסאות מודרניות מגוונות, מאת יוצרים שונים, המציגים פרשנות אישית ליצירה. מאמר זה עוסק בהיבט הספרותי של הבלט, ושם דגש על המוטיבים הספרותיים השזורים בו ועל מקורות שייתכן מאוד כי היוו השראה למעשייה. סיפורים עממיים המסופרים בעל פה זה אלפי שנים, וכן מעשיות ספרותיות כתובות (fairy tales), סובבים את האדם בכל אשר יפנה. עלילותיהם וגיבוריהם נוכחים בספרות הכתובה, באמנויות הבמה, בקולנוע, באמנות הפלסטית ובעולם הפרסום וגם מעניקים השראה לעולם העיצוב.

הקסם, החוכמה והדמיון שיש במעשיות מושכים אליהן קהל בכל גיל. אפשר למצוא בהן מוטיבים קדומים וארכיטיפים הרלוונטיים לאדם בכל תקופה. המעשייה המוצגת בבלט אגם הברבורים מכילה מוטיבים ספרותיים בולטים. טרנספורמציה של אשה לברבור, מוטיב מרכזי ביצירה, אינה רעיון מקורי של יוצרי הבלט. המעשייה המוצגת בבלט מורכבת מאוסף של מוטיבים, המתוארים בסיפורי מעשיות שחוברו קודם לתקופה שבה הוא נוצר.

התנועה הרומנטית והבלט האירופי במאה ה-19
אמנים מושפעים מהתקופה שבה הם חיים ומרוחה. במאה ה-19 החלו להתפתח מאפייני החברה המודרנית. זאת היתה תקופה של צמיחה כלכלית ודמוגרפית, שיפורים מדעיים וטכנולוגיים, חידושים רפואיים ושינויים פוליטיים, חברתיים ומדיניים. המהפכה התעשייתית, שהגיעה לשיאה בתקופה זו, הביאה למעבר מכלכלה המבוססת על חקלאות ועבודת כפיים לתעשייה ולייצור המוני ממוכן. התיעוש המואץ הביא עמו רווחה מצד אחד ומצוקות ומשברים מצד אחר (בן-ברוך, 1998).

באותה תקופה גם התפתחו והתעצמו רעיונות הרומנטיציזם, זרם שהדגיש את האיכויות הרגשיות והדמיוניות ביצירה ובחיים, העריך חשיבה ספונטנית ואינדיווידואליות והעדיף את הרגשי על השכלי. במישור החברתי-הפוליטי, האדם שאף להשתחרר מהמסורת הדתית ומההיררכיה החברתית (קרוצ'ה, 1952). מקורה של התנועה הרומנטית, כמו גם עצם השימוש במונח "רומנטיקה", באסכולה ספרותית בגרמניה של סוף המאה ה-18. ההתרפקות על החלומי והכמיהה לבלתי מושג עברה מהספרות אל תחומי אמנות שונים ובין השאר הובילה להתפתחות של סגנון בלט חדש, שהושפע מסיפורי המעשיות. לעומת סיפורי הפולקלור המסורתיים, שתוכנם נטה לארציות, המעשיות של סופרי התקופה הרומנטית היו בגדר ניסיון בריחה משגרת החיים. הסופרים יצרו עולם חלופי ותיארו נופים אקזוטיים, יצורים קסומים וגיבורים אנושיים שעוברים מסעות יוצאי דופן .(Gautier, 1932; Migel, 1972) תוכני הבלט השתנו בהתאם לרוח התקופה. הניגוד שבין המציאות התעשייתית בחיים האמיתיים לבין הכמיהה לפנטזיה העניק ליוצרים נושאים חדשים לעסוק בהם. ביצירות הבלט של התקופה התאהבו יצורים על-טבעיים בבני-תמותה, נערות מתות עלו מן הקבר כדי להטריד מאהבים בוגדניים ויצורים רוחניים גברו על ישויות ארציות (Cass, 1993).

בעקבות השינויים בתוכני הבלט השתנו גם תפקידיה של הרקדנית. היא הציגה על הבמה דמות של יצור שמימי ועל-אנושי. היא לא ייצגה אשה בשר ודם, אלא דמות חמקמקה ובלתי נתפסת, נוכחת ונעלמת בו-זמנית. ייתכן שכל הווייתה היתה מטאפורה לכמיהה ולגעגוע למשהו רחוק ובלתי ניתן להשגה. הרקדנית הרומנטית, שהפכה במאה ה-19 לכוכבת הבלט, ייצגה את הרמה הגבוהה ביותר של הגוף האריסטוקרטי: גו זקוף, סנטר מורם ותנועה רכה של הגוף השואף מעלה, אל עבר הרוחניות. ליצירת תחושת הריחוף תרמו נעלי הפוינט, המאפשרות ריקוד על קצות הבהונות, וחצאית ה"טוטו" העשויה שכבות טול אוורירי.

לקריאת המשך: הגיליון המעוצב מצוי בשלמותו בגיליון המלא באתר יומני מחול
http://www.israeldance-diaries.co.il/issue/2004

סגור לתגובות.