מה עושה מחול ל"מחול יהודי"? ל"מחול ישראלי"? / דן רונן

מחול עכשיו בעריכת רות אשל, גיליון 22, אוגוסט 2012, עמ' 66

באתר יומני מחול מצוי הגיליון המלא והמעוצב – מומלץ לפתוח!

 

ספרות המחול התעשרה לאחרונה, עם פרסום אסופת מחקרים ומאמרים מגוונת ומקיפה, בשפה האנגלית, תחת הכותרת Seeing Israeli and Jewish Dance (לראות מחול ישראלי ויהודי). האסופה יצאה לאור בהוצאת Wayne State University Press, Detroit, Michigan, USA, 2011.

עורכת האסופה היא יהודית ברין אינגבר (Judith Brin Ingber), כוריאוגרפית, רקדנית, חוקרת מחול מובילה ומרצה באוניברסיטאות בארצות הברית. ברין אינגבר פירסמה מאמרים ומחקרים רבים, העוסקים בתחומים מגוונים של הפולקלור היהודי ושל המחול ובמיוחד בהתפתחות "המחול היהודי והישראלי" בתפוצות ובישראל. היא גם היתה ממייסדי שנתון המחול בישראל עם גיורא מנור ועורכת שותפה לשני השנתונים הראשונים (1975, 1976).

האוסף, שהושק לאחרונה בספרייה למחול בבית אריאלה בתל אביב, כולל 18 מחקרים ומאמרים, שעניינם מקומו של המחול ביהדות; בקרב קהילות היהודים לדורותיהן, בתפוצות שונות ובישראל, והתפתחות המחול היהודי והישראלי במאה ה-20 ובמאה ה-21. כמה מאמרים פורסמו בעבר ועודכנו. האוסף מעוטר ב-182 צילומים, ציורים ואיורים, שחלקם רואים אור לראשונה באסופה זאת.

ההיסטוריונית ומבקרת המחול דבורה ג'ואיט (Deborah Jowitt) כותבת: "האוסף אינו רשימה של סקירות על נושאים במחול יהודי. עניינו בחינת תהליכי ההתהוות והשינויים של התרבות היהודית. בדיקה כיצד מחול עכשווי, תיאטרלי ואמנותי, מכבד זיכרון ותרבות גם כאשר הדימוי של 'הגוף היהודי' ומשמעותו משתנה; כיצד שורשים תרבותיים מניבים פריחה כשנוטעים אותם מחדש באדמה אחרת". גם הכוריאוגרף ג'רום רובינס (Jerome Robbins) שיבח את האוסף: "האוסף המקורי והחשוב הוא תרומה לא רק לעולם המחול, אלא גם ללימוד התרבות והאמנות היהודית לדורותיה ולתפוצותיה".

בין הכותבים: חוקרים ותיקים וחדשים מהתפוצות ומישראל; אמני מחול, יהודים ושאינם יהודים; כוריאוגרפים; אתנוגרפים; חוקרי פולקלור יהודים; סוציולוגים; היסטוריונים של תרבות ואמנות; מבקרי מחול; חוקרי התרבות היהודית ועוד. האוסף מוגש בספר אחד ומדגיש את מרחב הביטוי ואת המגוון הרחב של המחול היהודי והישראלי, המבטא את החיוניות של המחול היהודי ואת הצורך בהמשכיותו.

המאמרים דנים בנושאים כמו מחול בטקסים דתיים; ריקודים מסורתיים פולקלוריסטים,  עממיים ואתניים; מופעים כוריאוגרפיים אמנותיים; המורשת של כוריאוגרפים יהודים לדורותיהם ותרומתם למחול; ריקודים בקהילות היהודיות ברחבי העולם במרחב היסטורי, סגנוני וגיאוגרפי; ריקודים מודרניים ופוסט-מודרניים של יוצרים יהודים וישראלים; המאפיינים של הגדרת מחול "יהודי", "ישראלי" ועוד.

באסופה מוצגים פניו המגוונים של המחול "היהודי" ו"הישראלי" – כאמנות, כחגיגה, כחיפושי דרך, כביטוי יצירתי אינדיווידואלי, כביטוי של זהויות, כשילוב של "ישן וחדש", של רקדנים וקהל ועוד. הנושאים השונים הנדונים באסופה מגוונים ביותר ועם זאת יש ביניהם קשר.

מהמאמרים עולות שאלות חשובות שאפשר, אולי, ללמוד מהן יותר מאשר מהתשובות להן; שאלות שראוי שכל העוסק במחול בישראל ובתפוצות ישאל את עצמו, כדי לגלות לעצמו מי הוא ומאילו מעיינות נובעת יצירתו. השאלות הן הבסיס של כל תהליך יצירתי, שהוא, כפי שכתבה אריקה לנדאו (בספרה האומץ להיות מוכשר; הוצאת דביר, תל אביב, 2001): "העזה לצאת לקראת החדש, להיות שונה, להיות עצמך".
שאלת היסוד שהאסופה באה לענות עליה, היא מה מגדיר מחול, כלומר יצירה אישית פרי דמיונם של יוצרים ויוצרות בודדים, "מחול יהודי"? "מחול ישראלי"?; האם ניתן, והאם רצוי, להגדיר מחול במונחים של זהות קולקטיבית, תרבותית ולאומית? הספר מציב שאלות נוספות: מה הם מרכיבי ההגדרה "יהודי" או "ישראלי" במחול – הרקדנים? הכוריאוגרפים? היצירות? התנועות? המטרות? התכנים? המורשת? האמונות הדתיות? המסורת והשורשים? התהליכים הפוליטיים והחברתיים? המצב והתנאים? או אולי הזמן היהודי (מחזור השנה ומחזור החיים היהודי)? ועוד.
בין הבעיות שהחוקרים מתמודדים אתן: בעיית התרגום של תופעות מחול והמסתורין של החוויה היהודית למלים; בעיית ההבחנה בין עשייה מחולית לבין צפייה במחול; שילוב הקהל במופעים; יחסי הגומלין וההבדלים בין רקדנים וקהל במופעי מחול; איזה תפקוד מציב הכוריאוגרף לרקדנים, לקהל?; שאלות אלו ודומות להן נדונות, למשל, במאמרו של יהושע פרלמן (Josh Perlman), על הכוריאוגרפית סופי מאסלאו (Sophie Maslow), שתרמה רבות לעיצוב הזהות היהודית האמריקנית.

בין המאמרים הרבים הנכללים בספר (קצרה היריעה מלהזכיר את כולם כאן):  שרה לוי תנאי,  "בחירת רקדנים מבין יוצאי תימן ללהקות ענבל"; אילה גורן-קדמן, "רגליים על הקרקע – הכרת יהודי כורדיסטאן באמצעות ריקודיהם"; צבי פרידהבר,  "ריקודי מצווה חסידיים וריקודי 'מטפחת' בחתונות"; שלמה שטאובר, "ריקודי חתונה ביישוב של יוצאי תימן בישראל, ערכים ומשמעות חברתית" ; יהודה היימן וג'יל גילרמן, "ריקודי חרדים"; דון ליל הורוביץ, "מחולות יוצאי אתיופיה בישראל – ממחול אתני לעכשווי", כולל ראיון עם רות אשל על להקת "אסקסטה"; אלקה קשל (Elke Kaschl), "איך להופיע קהילתית בעולם הגלובלי". יהודית ברין-אינגבר ודינה רוגינסקי תרמו מאמרים על ריקודי העם, נינה שפיגל כתבה על ירדנה כהן ונעמי ג'קסון עוסקת בחיפוש מטפורות יהודיות במחול המודרני והפוסט-מודרני בארה"ב.

גבי אלדור דנה בעבודות של יוצרים בישראל, החל מברוך אגדתי שיצר את המחולות המודרניים הראשונים והחדשניים בארץ על בסיס דמויות מסורתיות של תימני, חסידי, ערבי ועוד; היוצרות הראשונות בישראל שיצרו מחול מודרני וחתרו לגישה שונה למחול יהודי; ועד ליצירות עכשוויות. היא מנתחת יצירות המתמודדות עם הזיכרון היהודי ובמיוחד עם השואה. התהליך החל ביצירותיהם של ג'ון קרנקו (1974) עמי ים עמי יער ללהקת בת שבע וביצירתו של רמי באר זיכרון דברים ללהקה הקיבוצית (1994). אלדור מזכירה בהקשר זה גם את יצירותיהם של רות זיו-אייל, אמיר קולבן (בלהקת תמר) ונוער דר. היא מציינת גם את תרומתם של עמנואל גת, יסמין גודר, רננה רז, ענבל פינטו ואבשלום פולק.

בדו שיח שהתקיים במפגש ההשקה של הספר בתל אביב טענה אלדור, שכוריאוגרפים יהודים אמריקאים חיים ועובדים באופן שונה מאשר כוריאוגרפים ישראלים. לדבריה, בארה"ב קיים עניין רב בזהות היהודית. לעומת זאת, בישראל רבת הזהויות ועמוסת הזיכרון היהודי, הזהות היהודית מחפשת את ביטויה בלאומיות הישראלית. היא מסכמת את מאמרה במלים: "סצינת המחול בישראל פורחת בגלל האנרגיה והתחושה של העכשוויות של קיומה".  
על טענתה של יהודית ברין-אינגבר, כי היהדות נטלה חלק חשוב בעיצוב דמותו של המחול האמנותי בישראל, משיבה אלדור: "לא היהדות היא זו שנטלה חלק חשוב בעיצוב דמותו של המחול האמנותי בישראל, אלא דווקא התהליכים החברתיים והפוליטיים שהתרחשו כאן". ברין-אינגבר מעגנת את המחול היהודי והישראלי במשנתו של ר' מרדכי קפלן (מייסד תנועת ה- Reconstruction): "אמנות יהודית היא ביטוי של הציוויליזציה שממנה היא צומחת".

 ייתכן כי, כמו בתחומי אמנות אחרים, התשובה לשאלה "מה עושה מחול למחול יהודי? למחול ישראלי?" היא בעצם שאלה המובילה לחיפוש מתמיד אחר תשובות. האוסף בעריכת ברין-אינגבר תורם לחיפוש מתמיד זה.

 

ד"ר דן רונן – מוותיקי תנועת ריקודי העם, יו"ר סיאוף – אגודה בינלאומית של פסטיבלים לפולקלור וחבר ההנהלה העולמית שלה. היה מנהל אגף התרבות והאמנות במשרד החינוך והתרבות. יועץ פדגוגי לשלושה שרי חינוך ותרבות ויו"ר הוועדה המקצועית הראשונה למחול במשרד החינוך. כיום הוא יו"ר להקת הבלט הישראלי ולהקת קולבן דאנס. לאחרונה יצא לאור ספרו ריקודי עם בישראל, בהוצאת כרמל ירושלים, במסגרת המפעל לספרות מחול.

סגור לתגובות.