רוטציה של 90 מעלות במפרק הירך, האומנם? הנחיות שכיחות איכותיות לתנועה מול אפשרויות קינסיולוגיות וביו-מכניות של הגוף / הילה קובריגרו-פנחסי

 

כתב העת מחול עכשיו בעריכת רות אשל, גיליון 19, ינואר 2011, עמ' 25-27

מומלץ לעיין בגיליון המעוצב

 

בקרב העוסקים במחול, אין חולק על ההצהרה "המחול הוא אמנות". אבל יהיו גם יהיו כאלה שירימו גבה, או אף ימחו נמרצות, לשמע האמירה "המחול הוא סוג של פעילות גופנית". המחול הוא אכן אמנות. באמצעותו כוריאוגרפים נותנים ביטוי למתחולל בנבכי נפשם או לפילוסופיה שבה הם דוגלים. למחול אסתטיקה משלו. עם זאת, אנו מרבים לשכוח כי המחול הוא גם פעילות העוסקת בגוף וככזה הוא שבוי באנטומיה ובמגבלותיה. יכולתו של הגוף, למרות הניסיונות לאמנו, מוגבלת על ידי הגנטיקה וחוקי הפיסיקה.  

היות שהמחול משלב בתוכו אסתטיקה אמנותית ועיסוק גופני, לפעמים יש התנגשות בין ההנחיות האיכותיות לבין התנועה הלכה למעשה. ההנחיות שנותנים המורים למחול אכן משפרות את איכות התנועה, אבל במקרים מסוימים הן מנוגדות לפעילות שמתרחשת הלכה למעשה בשרירים, קרי הפעילות הקינסיולוגית והביו-מכנית של הגוף. במאמר זה אבחן שלוש הנחיות שגורות בפי מורים למחול  ואברר אם יש להן בסיס אנטומי, קינסיולוגי וביו-מכני או שמקורן רק בדגש על איכות התנועה.

 Turn out(רוטציה חיצונית) של 90 מעלות במפרק הירך – אפשרי או בלתי אפשרי?

האסתטיקה של המחול מייחלת לרוטציה חיצונית במפרק הירך. עם השנים והשיפור בטכניקה, עלתה דרישה לרוטציה של 90 מעלות בכל רגל. הסיבות לדרישה האסתטית קשורות, בין השאר, לגינונים של חצרות מלוכה היסטוריות, ללבוש, לצורת הבמה ואף ליתרון של הגדלת טווח התנועה בהרחקת הרגל לצד. למראית עין, רקדנים מקצועיים אכן מגיעים לרוטציה כזאת. השאלה היא אם סיבוב בזווית כזאת אפשרי ואם הוא אכן קיים אצל רקדנים מקצועיים. האם ה-Turn out האידיאלי הוא אכן הפונקציונלי?  

על פי גילברט ועמיתיו (Gilbert et al., 1998), אצל רוב הרקדנים המקצועיים הסיבוב הפונקציונלי במפרק הירך קטן מ-90 מעלות בכל רגל. הרוטציה החיצונית הפונקציונלית במפרק הירך אצל רקדנים מקצועיים היא עד 70 מעלות, ולא יותר. מסתבר כי גם הרקדנים המקצועיים משתמשים ברוטציה הנוספת, שמאפשרים מפרקי הברך והקרסול, כדי לייצר תמונה של מפתח ירך בזווית של 90 מעלות. ליתר דיוק, רקדנים מקצועיים משתמשים בסיבוב האפשרי בברך בזווית של 5 מעלות ואת 15 המעלות הנותרות הם מייצרים באמצעות סיבוב מפרקי כף הרגל. ממחקרים נוספים התברר כי אפשר לשפר את מידת הרוטציה בירך בשתיים-שלוש מעלות בלבד. על כן ברור, כי מידת הסיבוב במפרק הירך תלויה בגנטיקה ושרוטציה יזומה ל-90 מעלות חושפת את הרקדן לפציעות. הדבר נכון בייחוד בנוגע לרקדן שאיננו מקצועי, שנוטה להשתמש יותר במפרקי הברך והקרסול לצרכים שלא נועדו להם.

בעבר התבקשו כל תלמידי המחול לעמוד ברוטציה של 90 מעלות בכל רגל. אלו שלא היה להם בסיס אנטומי טוב יצרו את הרוטציה למראית עין, מתוך שילוב רוטציה של כף הרגל והברכיים, והפציעות לא איחרו לבוא. ההנחיה המפורשת הזאת התנגשה עם האנטומיה. לימודי אנטומיה וקינסיולוגיה הביאו מורים למחול להבנה, שהנחיית התלמידים לעמוד ברוטציה של 90 מעלות בכל רגל, במידה שאין לה בסיס, גוררת פציעות ומיותרת. כעת ברור שגם הרקדנים הטובים ביותר אינם יכולים לעמוד בדרישה לבצע רוטציה כזאת, וגם הם חשופים לפציעות במידת מה. על כן ההנחיה המתבקשת היא לרוטציה החיצונית האפשרית (מעמידה שישית לעמידה ראשונה), ללא "תיקוני" כף רגל וברך, מתוך שימוש נכון בששת מסובבי הירך העמוקים (Six deep rotators). זו ההנחיה המדויקת והבריאה ביותר, שגם הולכת יד ביד עם האסתטיקה. לא כולם נועדו להיות רקדנים מקצועיים ומי שגופו מסוגל לכך אכן יביא את עצמו, דרך הנחיה זו, לרוטציה המקסימלית.

הנחיה: הנפת הרגל לפנים ב-Grand battement מהשרירים שמאחורי הירך

זה שנים רבות שומעים תלמידי המחול את ההנחיה הבאה בתרגיל  Grand Battement לפנים –  "הרימו / הניפו את הרגל מלמטה". Grand battement לפנים היא פעולה שמערבת כיפוף (Flexion) במפרק הירך. את כיפוף הירך לפנים מבצעים שני שרירים הממוקמים בקדמת הירך: השריר הארבע-ראשי (Quadriceps) ושריר המותן כסל (Illiopsoas). ההנחיה להניף את הרגל מתוך שימוש בשרירים האחוריים איננה נכונה מבחינה קינסיולוגית. עם זאת, התנועה עצמה נראית משוחררת יותר, זורמת יותר ואסתטית יותר בעת מתן ההנחיה. השחרור בתנועה נובע מהסטת תשומת הלב מכיווץ השריר הארבע-ראשי, שמתבצע בכל מקרה באופן טבעי, וכך נמנע כיווץ השריר כולו באופן מודע, שאיננו יעיל לביצוע התנועה. על כן יש לזכור כי מקור ההנחיה איננו אנטומי, אלא איכותי. היות שיש יתרון לשימוש בהנחיה זאת, אך לא לחינוכו של דור רקדנים שחושב שכיפוף הירך מתבצע מהשרירים האחוריים, חשוב לציין לצד ההנחיה המועילה הזאת גם את העובדה האנטומית.

הנחיה: יש להשתמש בשרירי מקרבי הירך (Adductors) בעת עלייה ל-Relevé / Elevé (עלייה על קצות האצבעות)

הנחיה נוספת ששגורה בפי מורים רבים למחול, היא שבעת העלייה ל- Relevé / Elevéיש להפעיל את השרירים המקרבים. הדעה הרווחת היא שהפעלתם מסייעת לעלייה אסתטית יותר וליציבותו של הרקדן. דעה זו מעלה כמה שאלות: האם אכן רקדנים מפעילים את השרירים המקרבים בעת עלייה לרלווה יותר מאילו שאינם רקדנים? האם קיים צורך בהפעלתם? ואם לא, האם ההנחיה היא איכותית בלבד ומשיגה אסתטיקה גרידא?

במחקר שערכתי, שבו השוויתי בין רקדנים מקצועיים ללא רקדנים, גיליתי כי אצל רקדנים מקצועיים קיימת פעילות חשמלית רבה יותר של השרירים המקרבים בעת עלייה ל-Relevé / Elevé  ב-Turn out.  עולה השאלה מדוע זה המצב.

השימוש במקרבים נובע מכמה סיבות קינסיולוגיות ואיכותיות: על פי קושנר ועמיתיו (Kushner et al., 1990), כאשר מתרחשת רוטציה חיצונית במפרק הירך, מתרחשת בה בעת הרחקה (Abduction) במפרק. על פי קוטדקיס ועמיתיו (Koutedakis at el., 2004), שימוש במקרבי הירך בעת רוטציה חיצונית "מקבע" את מפרק הירך ומסייע ליציבות. כדי לשמור על האסתטיקה ועל היציבות, קרי קירוב העקבים זה לזה, נדרשים הרקדנים להפעיל את השרירים המקרבים בעלייה ל-Relevé / Elevé.

סיבה נוספת קשורה ביציבות מפרק הקרסול. בעת העלייה ל-Relevé / Elevé מפרקי שורש כף הרגל (Calcaneus-Talus בעיקר) מגדילים את המרווח המפרקי. בעקבות הגדלת המרווח קיימת סכנה לאי יציבות במישור החזיתי (Frontal plane), שבו מתקיימות תנועות לצדדים כגון Inversion ו-Eversion. בייחוד נחשף מפרק הקרסול לתנועות של Inversion. החשיפה גוררת אי יציבות וכמובן סכנה לנקעים. רקדנים מבצעים את הפעולה בעת שהירך ב-Turn out, ולכן נדמה כי התנודות הן לפנים ולאחור במישור החיצי (Sagital plane), בעוד שהן לצדדים במישור החזיתי. השימוש בשרירים המקרבים עוזר ליצירת Eversion, וכך יוצר התנגדות לכוחות שמעודדים Inversion ועוזר לייצוב מפרקי שורש כף הרגל.

להנחיה יש מקור איכותי וביו-מכני נוסף. מבחינה אסתטית נדרשים הרקדנים לעלות בצורה סימטרית ל-Relevé / Elevé. ואכן, על פי לין ועמיתיו (Lin et al., 2005), בבדיקה של רקדניות מקצועיות בעלייה ל-Relevé התגלה כי התנועה אצלן היא סימטרית והסימטריה אכן משפרת את יציבותן. על כן ההנחיה לשימוש במקרבי הירך בעת העלייה ל- Relevé / Elevéלא רק נכונה מבחינה קינסיולוגית וביו-מכנית ומאפשרת יציבות, אלא גם מעודדת איכות נכונה של תנועה.

מחול הוא אמנות. כאמנות בעלת קווים אסתטיים, ההנחיות המשפרות את איכות התנועה והאסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממנה. במסגרת חינוכית של הכשרת תלמידים ורקדנים יש להקפיד, לצד הנחיות האיכות, להדגיש גם את הרציונל האנטומי והקינסיולוגי. כך נרוויח רקדנים בעלי איכות תנועתית טובה ובעלי ידע והבנה אנטומית וקינסיולוגית.

ביבליוגרפיה

Coplan JA. "Ballet dancer’s turnout and its relationship to self reported injury". Journal of Orthopaedic Physical Therapy. 32: 11, November 2002, pp. 579-584.

Gilbert, C. B. & Gross, M. T. & Klug, K. B. "Relationship between hip external rotation and turnout angle for the five classical ballet positions". Journal of Orthopaedic and Sports Physical Therapy. 27: 5. May 1998, pp.339-347.

Koutedakis, Yiannis. & Sharp, Craig N. C. (2004)."Thigh-muscles strength training, dance exercise, dynamometry, and anthropometry in professional ballerinas". Journal of Strength and Conditioning Research. 18: 4. 2004, pp. 714-718.

Kushner, S. & Saboe, L. & Reid, D. & Penrose, T. & Grace, M. "Relationship of turnout to hip abduction in professional ballet dancers". American Journal of Sports Medicine. 18: 3. May-June 1990, pp. 286-291.

Lin, C. F. & Su, F. C. & Wu, H. W. "Ankle biomechanics of ballet dancers in releve’ en pointe dance". Research in Sports Medicine. 13: 1. January-March 2005, pp. 23-35.

 הילה קובריגרו-פנחסי בעלת תואר שני M.Pe מטעם המכללה לחינוך גופני על שם זינמן במכון וינגייט, במגמת מדעי החיים. בעלת תואר ראשון B.Ed ותעודת הוראה מטעם סמינר הקיבוצים ותעודת מדריך לג'ז מבית הספר למאמנים ומדריכים במכון וינגייט. רקדה אצל עדינה פלדמן, השתתפה במחזות זמר כמו סיפור הפרברים ושורת המקהלה והשתלמה במרכזי מחול מובילים בארצות הברית. מלמדת במגמת המחול בתיכון חדרה, בתיכון של האקדמיה, במסלול להכשרת מדריכי מחול מטעם בית הספר להשתלמויות של מכון וינגייט, מנהלת אמנותית של הלהקה הייצוגית במרכז לאמנויות יד חריף.

 

סגור לתגובות.