יהודה מאור – בלט מאסטר/ יונת רוטמן

כתב עת למחול, מחול עכשיו

 עורכות: ד"ר רות אשל וד"ר הניה  רוטנברג

גיליון 17, מאי  2010, עמ' 26-27

הרבעון יוצא לאור בתמיכת משרד התרבות והספורט, מינהל התרבות – המחלקה למחול

מוציא לאור: תיאטרון תמונע

מומלץ לפתוח את הגיליון המלא המעוצב

 

 

יהודה מאור – Ballet  Master

יונת רוטמן

 

רבים מכירים את יהודה מאור כרקדן בולט בלהקת בת-דור בשנות ה-70, אז הופיע כפרטנר של ג'נט אורדמן לא מעט פעמים. מעטים יחסית יודעים על הקריירה המפוארת של מאור ב-30 השנים האחרונות, שבהן חי בארצות הברית, כמורה אומן לבלט קלאסי (Ballet Master). המוניטין שצבר משכו אל הסטודיו שלו בסן-פרנסיסקו רקדני בלט מכל העולם וביניהם אמנים מפורסמים כמו רודולף נורייב (Nureyev), נטליה מקרובה (Makarova), מיה פליסצקאיה (Plisetskaya) ואחרים. אתאר כאן את ההיסטוריה שלו כמורה אומן, את המתודולוגיה שבה הוא משתמש, את אופן העבודה שלו עם אמני הבלט המפורסמים ואת תפקידו החדש בכפר המחול בגעתון. הציטוטים הנכללים בכתבה לקוחים מראיון שקיימתי עם מאור בגעתון ב-22 בינואר 2010.

מאור נולד בקיבוץ יגור ב-1945. לדבריו, מגיל צעיר ידע שהוא רוצה להיות רקדן. המורה הראשונה שלו בקיבוץ היתה קטיה דלקובה, ששהתה זמן קצר ביגור עם בעלה פרד ברק והיתה בין המורים הראשונים שפעלו בישראל והיו בעלי הכשרה במחול מודרני אמריקני. בגיל 10 החל מאור לרקוד אצל ירדנה כהן בחיפה, ובד בבד רכש השכלה בבלט קלאסי בסטודיו של ארכיפובה גרוסמן וגם בתל אביב, אצל מיה ארבטובה.

ב-1965, כשהיה בן 20, עבר מאור לגור בתל אביב. "כשהגעתי לתל אביב לקחתי שיעורים בסטודיו של להקת בת-שבע", הוא מספר. "במקביל הייתי בין התלמידים הראשונים של ג'נט (אורדמן) עוד בתקופה שלימדה במרתף קטן, ולפני ששימשה מורה בלהקת בת-שבע. בזכות ההיכרות שלי עמה, היא הזמינה אותי להצטרף ללהקת בת-דור שנוסדה ב-1967".

למאור סיפורים רבים על התקופה שבה רקד בלהקת בת-דור, בשנים 1978-1967, ועל הקשר המיוחד שלו עם אורדמן. לדבריו, "לצד הקשיים, בלהקת בת-דור ניתנה לי הזדמנות להכיר אנשי מחול מובילים – כוריאוגרפים ומורים – מכל העולם. בזכות נדיבותה של בת-שבע דה רוטשילד הכרנו את עולם המחול הבינלאומי". בין המורים והכוריאוגרפים שאצלם למד בלהקה היו אינסה אלכסנדרוביץ' (Alexandrovich) מהבולשוי, בנג'מין הרקבי (Harkarvy), שבאותה תקופה ניהל את בית הספר ג'וליארד בניו יורק, איילין וורד (Ward) וקנט מסון (Mason) מהבלט המלכותי הבריטי ועוד.

בשנים 1980-1978 רקד מאור באופן חלקי בלהקת בת-דור ורוב הזמן שהה בניו-יורק, שם החל ללמוד וללמד. "באותן שנים כבר הייתי רקדן מבוגר וסבלתי מדלקת בגיד אכילס, שגרמה לי כאבים", הוא מספר. "המפנה חל כאשר התחלתי לקחת שיעורים אצל המורה מגי בלאק (Black), שגרמה לי לעבוד על הגוף בצורה נכונה". בלאק היתה מורה מפורסמת באותה תקופה וטובי הרקדנים באו ללמוד אצלה. מאור מסביר, שהשיטה של בלאק "אינה 'נצלנית' מבחינת הגוף. כעבור כמה חודשי אימונים בבית ספרה חזרתי לעמוד מחדש על רלווה, בלי הכאבים שליוו תנועה זו". בלאק נתנה למאור השראה לפיתוח מתודולוגיה להוראת בלט קלאסי. "פיתחתי שיטה המושפעת מאוד מהפילוסופיה של בלאק ומניסיוני האישי כרקדן. בשיטה זו עובדים הרבה בעמידה ראשונה ושלישית, פחות בחמישית. כאשר מבצעים טנדו (tendu) בעמידה ראשונה מדמיינים שקיימת רגל שלישית, שמחזיקה את הגוף במרכז. הרקדנים שנפגשים לראשונה עם השיטה נוטים להעביר את מרכז הכובד לעקב ברגל התומכת בזמן ביצוע הטנדו. כעבור זמן קצר מתפתחים אצלם השרירים הפנימיים בשתי הרגליים והם לומדים יציבה נכונה של הגוף. זו שיטה מרפאת, שמתאימה בעיקר לרקדנים בעלי רקע במחול מודרני, אבל לא רק להם". מאור מוסיף ומדגיש: "בלאק מעולם לא היתה רקדנית ושיטתה אינה מבליטה את הכריזמה של המורה. אני מאמין שזאת הדרך הנכונה ללמד".

ב-1980 עבר מאור לסן-פרנסיסקו ובמהרה פתח סטודיו פרטי, שם החל ללמד בשיטה שפיתח. ב-1982 הקים להקה, San Francisco Dance Theater, שעל הופעותיה פורסמו מאמרי ביקורת אוהדים מאוד בעיתונים. במהרה החלו להגיע לסטודיו של מאור רקדנים מכל העולם וביניהם כמה מהשמות הגדולים של עולם המחול.

מקרובה היתה הפרימה-בלרינה הראשונה שבאה ללמוד אצל מאור, ב-1984. "למעט חדר נפרד שקיבלה בסטודיו, היא לקחה שיעורים עם כל הרקדנים ולא למדה אצלי באופן פרטי. כאשר היתה נכנסת לשיעורים, מקרובה התנהגה כמו אחרון התלמידים. כל הגינונים שמאפיינים רקדנים במעמדה נעלמו ברגע שהחלה לעבוד בסטודיו. תכונה זו איפיינה את כל הרקדנים, מפורסמים יותר ומפורסמים פחות, שעבדו אצלי בסטודיו". מקרובה למדה אצל מאור ארבע שנים. בתקופה זו, אף על פי שכבר רצתה לפרוש בשל גילה המתקדם, החליטה – במידה רבה בזכות השיעורים אצל מאור שחיזקו את גופה – להמשיך ולרקוד. "בעבודה עם מקרובה למדתי הרבה מאוד דברים. רק אחרי ההיכרות עמה ועם דרך עבודתה התחלתי ללמד שיעורים על פוינט", הוא מספר.

מאור מתאר את שנות ה-80 וה-90 כשנים פוריות שלו כמורה, שמצד שני לוו בעצב מכיוון שרבים מהרקדנים שהכיר הלכו לעולמם בשל מחלת האיידס. אחד הרקדנים המפורסמים שמתו מהמחלה היה נורייב. בתחילת שנות ה-90 הוא הגיע לסטודיו של מאור כשכבר היה בשלבים מתקדמים של המחלה, ולכן קיבל שיעורים פרטיים. "למרות הסיפורים ששמעתי מהרקדנים שעבדו עם נורייב על אישיותו הנוקשה ועל התנהגותו כלפי רקדנים, בשיעורים שלי הוא התנהג כתלמיד למופת. הוא היה קשוב, קיבל הערות ועבד בצורה מאוד יסודית".

מתחילת שנות ה-80 מאור עשה לעצמו שם של מורה אומן לבלט קלאסי. הוא הוזמן ללמד בבתי ספר מובילים ובמרכזי מחול בארצות הברית ובאירופה, דוגמת Broadway Dance Center, Salzburg Experimental Dance Academy, California Dance Art ועוד. במשך שנה היה מנהל האקדמיה לאמנויות הבמה בהולנד, הוזמן ללמד כמורה בלהקות מחול חשובות כמו להקתו של אלווין איילי (Alvin Ailey American Dance Theater), בבלט סקפינו (Scapino Ballet), בבלט קולברג (Cullberg Ballet), בבלט האמריקני (American Ballet Theater) ועוד.

כל השנים הללו שמר על קשר גם עם הקולגות בישראל. הוא הוזמן ללמד בלהקת בת-שבע ובלהקת המחול הקיבוצית. לפני כשנה וחצי הוזמן על ידי להקת המחול הקיבוצית לעבוד בארץ ומאז קבע את משכנו בכפר המחול בקיבוץ געתון.

במסגרת עבודתו שם הוא מנהל את פרויקט "מסע" מטעם הסוכנות היהודית. הפרויקט נועד להביא לכפר המחול רקדנים מכל העולם. הרקדנים באים לגעתון לחמישה חודשים, שבהם הם רוקדים ולומדים על ישראל. לאחר מכן, בשובם לארצותיהם, הם אמורים לשמש מעין שגרירים של ישראל. לפני בואם לפרויקט מאור מקיים אודישנים בחו"ל ובזכות המוניטין שלו מגיעים רקדנים רבים לפרויקט. חלקם אף נשארים בארץ לאחר תום הפרויקט, כרקדנים וכמתלמדים בלהקת המחול הקיבוצית הצעירה.

בד בבד עם ניהול פרויקט "מסע", מאור עובד כמורה באולפן המחול בגעתון, בסדנה ובלהקת המחול הקיבוצית. כשהוא מתבקש לחוות דעה על רמת המחול בישראל ועל הרקדנים כאן, אומר מאור: "הרמה של המחול המודרני מאוד גבוהה. יש הרבה ריקודים יפים ויצירתיים, בהשוואה למחול המודרני בארצות הברית. המחול בארץ מאוד מתקדם ויש ליוצרים ולרקדנים הרבה מה להציע. עם זאת, לרקדן הישראלי יש הרבה מה ללמוד בשיעורי הבלט הקלאסי. בארץ אין מסורת של הוראת בלט ואין מספיק כבוד למעמד המורה. בארצות הברית לא מקובל, כמו בארץ, לענות למורים, לדבר באמצע השיעור, להציע הצעות או לצאת באמצע השיעור".

מאור מדגיש שדווקא אצל התלמידים הצעירים הוא מגלה יותר משמעת ונכונות לעבוד, אבל החשיפה שלהם לרקדנים מקצועיים מקנה להם גינונים שמפריעים להם לעבוד. עם זאת, הוא מוסיף, "למרות שלהרבה רקדנים מקצועיים קשה עם הגישה שלי, מכיוון שהם למדו בארץ לפי הגישה הרוסית שרווחת בהרבה בתי ספר, חלק מהם מפנימים את שיטתי, משתמשים בגוף בצורה נכונה ומצליחים לשפר את היכולת הטכנית".

סגור לתגובות.