בונים במת מחול בירושלים – מחול שלם / לילך גביש

מחול עכשיו, גיליון 15, ינואר 2009, עמ' 54

עורכות: ד"ר רות אשל וד"ר הניה רוטנברג

הגיליון יצא לאור בתמיכת משרד המדע, התרבות והספורט – המחלקה למחול

מומלץ לפתוח את הגיליון  המלא המעוצב– ראה מחול עכשיו ב"אתר יומני מחול"

 

בונים במת מחול בירושלים – מחול שלם   

 לילך גביש

בשנים האחרונות יוצרי מחול ירושלמים פועלים למסד את פועלם. בשנת 2002 התאגדו יוצרים עצמאיים דוגמת רובי אדלמן, עפרה אידל וצפירה שטרן, ולהקות כמו קולבן דאנס וורטיגו, לערבי הופעות משותפים. שש שנים חלפו, והיום מתקיימים בירושלים שני פסטיבלים –  Euroשלם ומחול שלם – וחלל חזרות, שיהיה בית ליוצרי המחול העצמאיים בירושלים, עומד לפני שיפוץ.

"האפשרויות הרגילות שיש לרקדנים שמסיימים לרקוד בלהקות מחול מקצועיות בירושלים ובוחרים להמשיך כיוצרים, הן להמשיך כיוצר עצמאי בתל אביב או לנסוע לחו"ל, כמו שאני עשיתי", אומר אדלמן, המנהל האמנותי של מחול שלם בשיתוף עם עפרה אידל, "רצינו להתעקש לעשות את זה בירושלים ולאפשר במה של מחול עצמאי מקצועי. אנחנו מייצרים אלטרנטיבה מקצועית במסגרת תומכת, שתאפשר לנו להמשיך לעשות את מה שחשוב לנו לעשות, בירושלים".

"בהתחלה חיפשנו מפיקים וארגנו אירועים קטנים, שאנחנו כיוצרים פרסמנו יחד. סגירת תאריך יעד להופעה עודדה יוצרים ליצור, ומערבים בודדים בשנה החלטנו להרים פסטיבל, לשלב יזמים ויוצרי מחול ולהפוך את היוזמה למרכז מחול ירושלמי עצמאי – מקום שבו יוצרים מירושלים ייצרו ויעלו הופעות לצד יוצרים מתל אביב ומהעולם".

ב-2008, השנה הרביעית של פסטיבל מחול שלם, ניכרת התרחבות של הפעילות וגוברת התמיכה שמעניקים לו מגוון של אישים וגופים. לצד חמש בכורות של יוצרים מירושלים ומתל אביב, הועלו בפסטיבל ארבע עבודות של להקות מאפריקה. שלמה פלסנר (שבעבר ניהל אמנותית את פסטיבל אינטימדאנס בתיאטרון תמונע) ליווה אמנותית את היוצרים בפיתוח העבודות. בין ההפקות הירושלמיות היו הכלב האינטואיטיבי מקשקש בזנב הרציונלי של אדלמן, בביצוע ג'ואל בריי. זו עבודת וידיאו-דאנס שנעשתה בשיתוף מוזיאון המדע בירושלים ומתרחשת בתוך אינסטלציה. "היצירה תעסוק בתפישת המציאות המשתנה במוח האנושי, המבוכה הנוצרת עקב הדינמיות של המוח בתפישתו את האירועים המתרחשים מחוצה לו ובתפישתו פיסות זיכרון, המוצעות כמשען ל'הבנת המצב' ונקיטת עמדה כלפיו", כתב אדלמן בתוכנייה. על הבמה הוצב בקו אלכסוני מעין כלוב ועל שתיים מדופנותיו הוקרנה בווידיאו דמותו של הרקדן הנע בתוכו.

נדר רוסנו העלה את הפקת המקור בשורות טובות, שלפי הגדרתו בתוכנייה "מדברת על הרצון להסיר מכשולים וחומות שיצרנו לעצמנו, לממש את האהבה הגדולה שיכולה להירקם בין בני אדם והפחד הגדול מהבדידות והריקנות שעוטפת אותנו ביומיום". הרקדנית מרים אנגל יצרה את קומי לכי, סולו בביצועה. זו עבודה אוטוביוגרפיות, שלדבריה ראשיתה בפציעות ברגליים שמהן סבלה כרקדנית (אנגל, בת 25, סיימה חמש שנים של פעילות כרקדנית בלהקת קולבן דאנס), והושלמה עם הבנתה שעליה לעשות מעשה – לקום וללכת אחרי הרבה שנים בלהקה ובירושלים. לצידם, יוצרים נוספים מרחבי הארץ  שהציגו עבודות בפסטיבל.

על הבחירות האמנותיות אומרת אידל: "מלכתחילה הצבנו לעצמנו כמטרה את פיתוח קהילת המחול בעיר שלנו. אדלמן מוסיף: "לירושלים נכון להציע אמירה שמציעה הסתכלות אחרת ממה שאופנתי בתל אביב, שאין מה לעשות, היא נקודת המוצא וההתייחסות של המחול בארץ.

שיתוף פעולה היה עם מרכז רומן גארי, מרכז תרבות של הקונסוליה הצרפתית בירושלים. בעזרתו עלו בפסטיבל עבודות של ארבע להקות אפריקניות. הועלה מופע מחול מודרני, בשיתוף פעולה בין שתי להקות מחול אפריקניות – אינזלו מדרום אפריקה והינלה ממדגסקר – שהתארחו בפסטיבל במסגרת סיבוב הופעות בעולם, שכלל הופעות בתל אביב וברמאללה. חברי ההרכב סיפרו שהעלו תמונות מחיי היומיום שלהם, שכללו משחק ושעשוע על הבמה ועם הקהל באולם. לדבריהם, הם הציגו ביטויים בימתיים של עצמם, מתוך התחשבות ברגשות הקהל. ההחלטה במה להתחשב קשורה לדימוי של העיר שבה הם מופיעים – שמרנית או ליברלית. בירושלים, כמובן, הציגו את הגרסה המעודנת.

מי שהחלו לקבץ יוצרים עצמאיים להופעות במרכז ג'ראר בכר, בשנת 2002. היום מחול שלם, המוגדר "בית עכשווי למחול המאגד יוצרי מחול החולקים חזון משותף לקידום תרבות המחול העצמאי בירושלים ובארץ" (אתר האינטרנט של מחול שלם), פועל בתמיכה של שלל גופים ובהם המינהל הקהילתי לב העיר ירושלים, קרן ירושלים,  וגופים נוספים מירושלים ומחוצה לה. לפני כשנתיים עברו למבנה של המינהל הקהילתי לב העיר ובימים אלו הם עומדים לקראת שיפוץ חלל חזרות בשכונת מוסררה. "זה חלל שיספיק רק לחזרות", מספרת אידל. "אנחנו בתהליכים של הקמת להקת מחול שלם, שתהיה להקה רפרטוארית. עכשיו אנחנו עובדים במתכונת של מיני להקה. זה תהליך ארוך. לקח לנו שש שנים להשיג את החלל הנוכחי". אדלמן מוסיף: "חלל זו תחושה של קביעות, שאפשר לסמוך עליה. התחלנו ברמה המאוד פרקטית – רצפה, כסף לתשלום לרקדנים ובמה, שהיוצר לא יצטרך למכור את הבית שלו כדי להופיע עליה, והצלחנו לבסס את זה".

סגור לתגובות.